ANALYSIS FRAMES
אלכס ווב צלם תיעודי אשר נחשב בעיני רבים לאחד מצלמי הרחוב והצלמים התיעודיים המעניינים והייחודים ביותר בעולם, כבר למעלה משלושה עשורים.
ווב נולד בארה"ב בשנת 1952 והחל לגלות עניין בצילום עוד בימי התיכון. באוניברסיטת הרווארד למד ווב היסטוריה וספרות בשילוב עם לימודי צילום ובשנת 1974 החל לעבוד כצלם עיתונות מקצועי. בשנת 1976 הצטרף ווב לסוכנות הצילום האיכותית מגנום (Magnum Photos) והפך בה לחבר מלא בשנת 1979.
בתחילת דרכו עסק ווב בתיעודן של עיירות קטנות בדרום ארה"ב, אותן צילם בשחור-לבן. במקביל הוא החל לצלם במקסיקו ובאיים הקרביים, ובעקבות עבודתו המתמשכת במדינות אלו ובהתאם לאופיין החברתי והאסתטי הוא החליט לעבור לצלם בצבע כבר בשנת 1978.
הצבע הוא ללא ספק אחד מסימני ההיכר הבולטים והמשמעותיים בסגנונו הצילומי של ווב. למעשה הוא היה אחד מצלמי העיתונות הראשונים שעברו לצלם באופן מוחלט בצבע, לאורך כל תקופת עבודתו נמשך ווב למקומות אקזוטיים, צבעוניים ובעלי תאורה ייחודית, כמו האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית, מקסיקו, פרגוואי הודו או פלורידה. אולם הוא לא הסתפק באופיים הצבעוני של מקומות אלו ועל כן בחר לעבוד עם סרטי שקופיות אשר מדגישים עוד יותר את רווית הצבעים ובחלק גדול מצילומיו אף בחר לצלם בתת-חשיפה של חצי צמצם וזאת בכדיי להוסיף רוויה וקונטרסט נוספים. הצבע שכל-כך מאפיין את צילומיו יוצר לעיתים ניגוד מעניין ועוצמתי לנושא ולסביבה המצולמת, סביבה אשר מאופיינת פעמים רבות בעוני, פחד, חוסר וודאות, לחימה ומוות.
פריים 1: ארה"ב סן סידירו קליפורניה 1979
תמונה זו היא מתוך ספרו האחרון של ווב "סבל האור", בפריים הראשון ניתן לראות גברים מקסיקנים אשר נעצרו כשניסו לחצות את הגבול לארצות הברית, הדמויות נמצאת במרכז ומשמאל התמונה. הזווית אשר מצולמת היא מגובה העיניים (medium shot) הזווית נותן תחושה אמיתית ומוחשית למתרחש. התמונה צולמה במהירות תריס יחסית גבוה מפני שיש תזוזות ופעולות אשר מתרחשות בתמונה, התמונה קפואה ללא מריחות. התאורה היא טבעית באור יום עדין העננים מאזנים וגורמים לאור טבעי ולא בוהק, התמונה היא תמונה צבעונית מאוד ניתן לראות כי הבגדים של הגברים המקסיקנים והפרחים הצהובים מוסיפים צבעניות ושבירה של הרקע כלומר מוסיפים צבעים עם יותר נוחות הצבעניות מאוזנת ואין בלגן בעיניים. בתמונה זו יש ניגודיות מסוימת הרקע וצבע השמיים יפים ורגועים ואילו הדמויות לחוצות וחששות לכן יש ניגודיות בתמונה.
פריים 2: בפריים זה ניתן לראות ילדים מקסיקנים משחקים בחצר התמונה צולמה בשנת 1985 במדינת אוקסהאקה אשר נמצאת במקסיקו, תמונה זו מופיעה גם היא בספרו האחרון של ווב "סבל האור", בתמונה זו יש מספר דמויות כל אחת מן הדמויות עוסקת בפעילות אחרת הדמות המרכזית שנגלת לעין היא הילד שמשחק עם הכדור ומרוכז בו עד מאוד, בתמונה זו יש אווירה מאוד טבעית ולא מבוימת כלל, בנוסף התאמת הצבעים בין הבניין ללבושם של הילדים והכדור יוצרת בתמונה הרמוניה ושילוב נעים לעין, הצבעים הבולטים הינם: כחול, תכלת, לבן והעץ הירוק מאחור מוסיף שבירה עדינה לתמונה. התמונה צולמה במהירות תריס יחסית נמוכה ניתן לראות את המריחה של הכדור, בתמונה זו וויב השתמש בצמצם סגור מה שיצר עומק שדה מלאה. זווית הצילום היא מגובה העיניים עוד סיבה שיוצרת תחושה אמיתית וכנה. ניתן לראות בתמונה שווב חותך את גופו של הילד עם הכדור ומשאיר רק את חלקו העליון וחותך לילד נוסך משמאל את גופו ומשאיר את ראשו בלבד, ובכך למעשה הוא מגדיר מציאות חדשה ומכוון את הצופה לפרטים ספציפיים ואילו דברים שבעיניו נראים שוליים ולא מעניינים הוא משאיר מחוץ לתמונה ומבצע חיתוך.
פריים 3: פריים זה צולם בשנת 1981, תמונה זו הייתה הכריכה של ספרו האחרון של ווב "סבל האור" בתמונה זו ניתן לראות מספר דמויות רובן חתוכות דבר המאפיין את צילומיו של ווב כך ניתן לשער כי החתיכה של הדמות מעביר מסר של עוני או מצוקה כזו או אחרת, הצילום צולם בגובה העיניים (medium shot), למעלה ניתן לראות ציורים של עיניים תלוים, ציורים אלו מוסיפים צבע ומעניקים רבדים וגוונים נוספים לתמונה, בתמונה זו יש גם משחק של צל ואור שהוא גם מבצע סוג של חתיכה באמצע הגוף של הדמויות, התמונה צולמה באור טבעי, מניחה שהמהירות תריס יחסית גבוה מכיוון שהילד הקטן שעומד במרכז התמונה נמצא בתנועה ובתמונה הוא קפוא לחלוטין.
וויליאם אגלסטון נולד בשנת 1939 הוא צלם אמריקאי, אחד הצלמים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה -20. תצלומי הצבע שלו ייחודיים בשימושו בצבעים עזים ומלאכותיים על גבול הפרסומת והקיטש.
גוף עבודתו העיקרי עוסק בתיעוד הדרום בארה"ב, אזור הולדתו. ייחודו מתבטא בצבעוניות העזה של תמונותיו, אשר נראות כאילו יצאו מעולם הקולנוע והפרסום.
הסרט צבעוני במהלך שנות ה 60 קרא תיגר על המוסכמות של צילום, שכן באותה עת, צילום צבע נחשב כמדיום נחות אשר צלמים 'רציניים' לא מתקרבים אליו, אלא שימש להדפסים מסחריים ותצלומים תיירותיים. תצלומיו של ויליאם אגלסטון מייצגים את היומיומי, הבנאלי שהופך לעשיר כגון חדרי מוטל וחזיתות של חנויות ומסחר ודיוקנאות של אמריקאים דרומיים. התצלומים בעלי קומפוזיציות 'מוזרות' וייחודיות. כל פרט חשוב, בעל פוטנציאל לשאת יופי ומסתורין ניתן לראות באגלסטון את האמן שבישר את הגעת צילום הצבע לעולם האמנות.
פריים 1: היער הדמוקרטי 1989
בתמונה זו ניתן לראות פריים של שדרה בצד שמאל של התמונה נמצא אדם הולך ניתן לראות שהמהירות תריס לא גבוהה מכיוון שיש מריחה ברגלו השמאלית של הדמות וגם המכונית החתוכה הנוסעת בצד שמאל מטושטשת טיפה, הצבעים המרכזיים בתמונה הם צהוב אדום וכתום שילוב של צבעים חמים, שילוב זה הוא מאוד מתאים ומשתלב לא יוצר עומס ובלאגן בעין ניתן לראות שהבגדים של הדמות שוברים קצת ומוסיפים גוונים שונים מהרקע דרך בגדיו של הדמות נוצרת ניגודיות בצבעים וזה משתלב מצוין, התאורה היא תאורה טבעית באור יום, הצילום הוא בגובה העינים.
פריים 2: מסיסיפי 1972
בפריים זה ניתן לראות נערה אדמונית יושבת במסעדה שבידה יש שטר נראה כי היא מחכה להזמנתה, לא ניתן לראות את פניה רק את האף ושפתיה, התמונה צולמה באור יום בתאורה טבעית, האור נופל על שערה האדמוני ועל חלק מכף ידה ניתן לראות שבתמונה זו יש שילוב ומשחק של אור וצל, הצבעים בתמונה רגועים ויחסית ניטרליים חוץ מצבע שערה האדמוני ומסגרת החלון שבצבע כתום שגם משתלב עם צבע שיערה, שילוב הצבע הכתום יוצר מן ניגודיות מכיוון שהכל נייטרלי ועדין והכתום נותן נוכחות ואופי לתמונה, ניתן להעריך כי הISO נמוך מפני שהתאורה היא טבעית והצמצם גם נמוך מפני שיש עומק שדה בתמונה
הקומפוזיציה היא סטטית הדמות נמצאת בשליש הימני בתמונה
.
פריים 3: ממפיס טנסי שנת 1965
בפריים זה ניתן לראות עובד צעיר אשר מסדר בצייתנות את העגלות סופר. קרני שמש זהובות מדגישות את שיערו הבלונדיני ואת הבעת פניו ותווי פניו. צילום הזה אחת מההצלחות הראשונות של וויליאם אגלסטון בצילום צבע אמנם זו תיעוד שגרה סתמית ובנאלית שמוגשת על גבי צילום צבעוני ומפתה. אגלסטון הופך את היומיומי למונומנטלי והצבע הוא אחד האמצעים לעשות את זה. ניתן לראות שהדמות נמצאת בשלישי הימיני של התמונה, מאחורי הדמות הראשית נמצאת אישה נוספת מאחוריו, מהירות תריס לדעתי גבוהה מפני שעובד הסופר נמצא בתנועה ובתמונה נראה קפוא, התאורה היא תאורה טבעית באור יום.
דיוויד לה שאפל - צילום פופ פוסטמודרני - הוא צלם ובמאי וידאו קליפים, פרסומות וסרטים. עבודתו מתרכזת סביב נושאי אופנה, פרסום, ואמנות הצילום. הוא ידוע בזכות סגנונו הסוריאליסטי וההומוריסטי בעבודותיו. לה שאפל הנציח מעל דפי מגזינים בנושאי אופנה, מוזיקה ותרבות פורטרטים של סלבריטאים במשך יותר מ־20 שנה, תוך שמירה על סגנון כל כך מובהק, שדי במבט חטוף כדי לזהות את חתימתו הייחודית: צבעים חיים וקומפוזיציות מקוריות המקיפות את מושאי הצילום, שמצדם מוצבים בתנוחות בלתי שגרתיות, בלתי צפויות ומתפקעות מרוב דמיון.
פריים 1:
בפריים זה ניתן לראות את הזמרת מיילי סיירוס שנראת כמו פרפר או פיה עם כנפיים צבעוניות מסביבה פרחים בצבע ורוד, צבעים של הכנפיים הם צבעים חיים ואופטיימים, אך יש ניגודיות בצד שמאל של התמונה יש מין שירותים בצבע כסף ונייר טואלט, נראה שהדמות כלואה בתוך החדר ואין לה לאין לצאת היא נמצאת "בכלוב מזהב", דבר נוסף הדמות כמעט עירומה לחלוטין לפי דעתי זה דימוי לחופש ושחרור, הדמות נמצאת באמצע התמונה היא נמצאת למעלה גבוה ליד התקרה ניתן לפרש זאת כדמות בעלת כוח שמחפשת חופש, התמונה ערוכה מאוד זהו צילום מבוים, ואור מלאכותי, דבר נוסף יש ניגודיות בין הצבעים מצד אחד הכנפיים והדמות מאוד צבעוניות איך הקירות שסביבה מאוד נטרליות.
פריים 2: ניתן לראות בעבודה זו ביקורת על עולם המדיות החברתיות שרוב מה שנמצא שום הוא מזויף, שטחי ולא אמיתי, הדמות נמצאת במרכז התמונה עליה יש משקפיים שרשום עליהם "פייק" (מזויף באנגלית), בתוך המשקפיים יש אדם שיושב על גג של בניין ומתעסק במחשב, מצד שמאל יש סימן של "לייק" ומימין "אן לייק" דבר המסמל את המדיה החברתית וכהיום כלי התקשורת שלנו כך אנו מביעים את דעתו, משני צדדי התמונה יש מטוס, לדמות יש שפם בצבע אדום ומקטרת שעליה יש פרצוף, ניתן לראות שתמונה זו אכן מבוימת וערוכה עם פוטושופ לה שאפל לדעתי מנסה להעביר ביקורת על העולם הטכנולוגי החדש שיש הרבה זיוף מסביב.
פריים 3:
בפריים זה ניתן לראות דמות במרכז התמונה אשר מדמה את היסוד אש השמלה שבצבע כתום עם צהוב מדמה את האש, ניתן לראות שמסביבה מונחים בדים באותם צבעים, בנוסף ניתן לראות כי הסלעים עליהם היא עומדת הם בצבע שחור כלומר זה נראה כאילו הם אחרי שריפה מפוחמים, השמים הכחולים נראים כמו ים דבר היוצר ניגודיות בתמונה לה שאפל מצליח להעביר שני יסודות יסוד המים ויסוד האש ניתן לראות שהתמונה ערוכה ומשולבת עם תאורה טבעית ומלאכותית, זווית הצילום היא מגובה העיניים.
