מהו צבע?

צבע הוא הכינוי שניתן לתפיסת הראייה של האדם של מספר תדירויות או אורכי גל של אור. תחושת הצבע נוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמגיע מהם אור אל העין, בהתאם לספקטרום של האור ויכולת ראיית הצבעים של הצופה.

מבין כל צורות התקשורת הלא מילוליות, צבע הוא אחד הכלים המיידיים להעברת מסר ומשמעות. הצבע מזמן למוחנו עולם שלם הוא מגרה את כל החושים ופועל בשיתוף עמם, הוא מסמל רעיונות אבסטרקטיים ומחשבות, ויוצר אצלנו תגובה  אסתטית או רגשית. צבע הוא תחושה שנוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמוטל עליהם (או פולטים) אור. 

 

צבע כמעורר רגש: 

יש הטוענים שהצבעים משפיעים על המבנה הרגשי שלנו. תחילה נחלק את הספקטרום הצבעוני לצבעים חמים וצבעים קרים:

צבעים חמים הם צבעים שקרובים לכתום, צהוב ואדום, וצבעים קרים הם צבעים ממשפחת הכחולים, הסגולים והירוקים. 

החמים (כתום, צהוב, אדום) הם צבעים מתקדמים. העין קולטת אותם קודם, ולכן הם נראים לנו קרובים יותר. הם משרים אווירה נעימה וחמימה. צבעים חמים יוצרים הרגשה שהם "קלים" יותר. 

לעומתם, צבעים קרים (כחול, סגול, ירוק) הם צבעים נסוגים, שנראים לנו רחוקים יותר, נתפסים ככבדים יותר ויוצרים הרגשה קרירה, מרוחקת ורגועה. שילוב של צבעים חמים וקרים יחד (אדום וירוק) יוצר ניגוד ומתח שמושכים את עינו ותשומת לבו של הצופה. יש לקחת בחשבון שהפרשנויות השונות לצבעים הן גם סובייקטיביות (כל אדם מגיב באופן שונה לצבעים) אך הן גם תלויות תרבות.

 

תולדות הצילום בצבע

צילום בצבע הוא צילום אשר משתמש במדיה שמסוגלת להציג צבעים המופקים באופן כימי במהלך שלב עיבוד התמונה. זאת לעומת צילום שחור-לבן אשר משתמש במדיה המסוגלת להציג גוונים של אפור בלבד.

צילום בצבע נחקר לאורך כל המאה ה-19, אך למרות זאת לא הצליחו המפתחים השונים ליצור תמונות קבועות עד 1861, כאשר פיזיקאי סקוטי בשם ג'יימס קלרק מקסוול, פיתח שיטה להפקת תמונות צבע וצילם את התמונה הצבעונית הראשונה (בה צולם סרט צבעוני מתנפנף).

אולם התהליך המשמעותי ביותר בתחום הצילום הצבעוני המודרני היה זה של האחים לומייר אשר זכה לכינוי אוטוכרום לומייר. האוטוכרום אשר יצא לשוק ב-1903 היה למדיה המסחרית הראשונה בצילום צבע, וזכה לשימוש נרחב בעולם.

השינוי המהותי הנוסף קרה ב-1884, אז פיתח ג'ורג' איסטמן הניו-יורקי את הפילם, שהחליף את פלטת הצילום, וחסך לצלמים את הסחיבה של קופסאות מלאות פלטות וחומרים כימיים מזיקים (שלא לומר רעילים).

הצילום הדיגיטלי מסתמך על כל העקרונות האופטיים של הצילום המודרני, אבל לעומת החשיפה של סרט רגיש לאור שעובד על עיבוד צילום כימי, הצילום הדיגיטלי משתמש במערך של חיישנים רגישים לאור כדי ללכוד את התמונה דרך העדשה. התמונה שנתפסה מאוחסנת לאחר מכן כקובץ תמונה דיגיטלי, אותו ניתן להציג, לאחסן, להדפיס, לערוך ולשדר בעזרת טכנולוגיות ממוחשבות. 

 הבאת צילום הצבע לעולם האמנות האמריקאי

ויליאם אגלסטון (William Eggleston) יליד 1939,גוף עבודתו העיקרי עוסק בתיעוד הדרום, אזור הולדתו. ייחודו מתבטא בצבעוניות העזה של תמונותיו, אשר נראות כאילו יצאו מעולם הקולנוע והפרסום. בעקבות תערוכה שנויה במחלוקת שהעלה בשנת -1976 התקיימה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק כל התמונות שהוצגו היו תצלומי צבע. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוצגה תערוכה של תצלומי צבע במוזיאון לאמנות, וזו הייתה נקודת המפנה בהיסטוריה התרבותית של הצבע בתחום הצילום. תמונות צבע נחשבו עד אז כלא ראויות לצילום אמנותי, אלא כמתאימות לצילום מסחרי. בעקבות זאת היטשטשו הגבולות בין עבודות מסחריות לעבודות שנעשו לצרכי אמנות. תצלומיו של אגלסטון יצרו תהודה גם בגלל השימוש בצבע, אך גם כי הוא השתמש בסגנון של תצלומי חטף בנאליים כיצירות אמנות. גם אובייקטים פשוטים ויומיומיים הקסימו אותו. מסיבה זו התקשו מבקרים רבים לקבל את התערוכה והגדירו אותה כמשעממת. התערוכה העלתה לדיון בפעם הראשונה את הסוגיה של צילום בצבע ככלי אמנותי. מבקרים שונים טענו שלצבעים יש תכונות המשפיעות לא רק על הצד החזותי אלא גם על הצד התכני. צלמים נוספים החלו לצלם בצבע ממש באותה תקופה ובדקו את הצבע ככלי תיאורי. היה אפשר לראות שכל צלם משתמש בסקאלת צבעים מעט שונה. 

 

משמעות הצבע בצילום:

במשך מרבית קיומו של מדיום הצילום הצבע נתפס כנחות ו"לא אמנותי", אך כיום מרבית התצלומים נעשים בצבע. הצבע מעצים את המראה הריאליסטי של התצלום, והוא גם יכול להפוך לנושא בפני עצמו . בעזרת הצבע אפשר להעניק לתצלום אווירה של הרמוניה, של חום ואינטימיות או של קור וריחוק; אפשר ליצור תחושה של זמן (עונות שנה, יום, בין ערביים או לילה), של מקום (צבעוניות שמאפיינת בתי חולים), למשל; אפשר לקשר בין אובייקטים בתמונה שחולקים גוון דומה, ואפשר לכוון את מבטו של הצופה לפרט מסוים בעל צבעוניות עזה או חריגה על רקע של צבעים דהויים או שקטים. בנוסף, מאחר שטכנולוגיות הצילום רשמו צבעים באופנים שונים לאורך ההיסטוריה של המדיום, אפשר להשתמש בצבע כדי ליצור או לשחזר מראה מסוים של תקופה ספציפית. מכאן שהצבע מאפשר לכוון את אופן הקריאה והפרשנות של התצלום. 

 

צבע כמעורר רגש, אווירה או תחושה של מקום ספציפי:

לכל צבע יש משמעות סמלית, הצבעים מהותיים בתהליך הצילום מפני שבעזרתם ניתן לרתום אותם להעברת המסר שלנו ולספר סיפור בצורה ויזואלית ולהעביר רגשות. הוא יכול להשפיע על התמונה ולגרום לה לשדר שמחה, מסתוריות, רוגע  או כעס. 

 אלכס ווב (Alex webb), צלם תיעודי אמריקאי יליד 1952,חבר בסכנות מגנום, ווב פרסם שבעה ספרי צילום עד היום , זכה בפרסי הצילום והאמנות היוקרתיים. לאורך השנים צילומיו נלמדים בבתי ספר הגבוהים לצילום בארץ ובעולם, וצילומיו משמשים השראה ומופת עבור צלמים רבים. ניתן לראות בעבודתיו של ווב כי הן רוויות בצבע בצורה שקשה להתעלם ממנה. ווב טען ש"הצבע עוסק באווירה, ברגש ובתחושת המקום". הצבע הפך לאחד מסימני ההיכר הבולטים והמשמעותיים בסגנונו הצילומי. לאורך כל תקופת עבודתו נמשך ווב לאזורים מוזנחים ולשכונות מצוקה בכל רחבי העולם. הוא בחר מקומות אקזוטיים, צבעוניים ובעלי אור ייחודי, כמו האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית, מקסיקו, פרגוואי, הודו או פלורידה – מקומות שעניינו אותו מהצדדים החברתיים-כלכליים כמו גם הפוליטיים והאתניים. ווב לא הסתפק באופיים הצבעוני של מקומות אלה ובחר לעבוד עם סרטי שקופיות שמדגישים עוד יותר את רווית הצבעים. צבע רווי הוא צבע עמוק, מלא וחזק. כדי להגיע לרוויה הצבעונית שמאפיינת את תצלומיו הוא השתמש בטכניקה מיוחדת של תת-חשיפה של סרטי הצילום, שכן תצלומים בחשיפת יתר נוטים לצבעוניות בהירה ולא רוויה. האור הוא מרכיב בולט ומרכזי בעבודותיו, ולא במקרה מרבית המדינות בהן הוא בוחר לצלם מאופיינות באור ישיר, אקספרסיבי וקונטרסטי. 

דיוויד לה שאפל - יליד 1963 צלם ובמאי וידאו קליפים, פרסומות וסרטים עבודתו מתרכזת סביב נושאי אופנה, פרסום, ואמנות הצילום.  לה- שאפל מגדיר את עצמו כאמן פופ-ארט פוסט-מודרני הוא לא חש צורך חיוני להפריד בין השניים. הוא אמן מאוד לא נייטרלי. הוא נוקט עמדה בכל נושא שהוא מצלם. הוא רוצה שהאמנות תהיה מאוד פופולרית ונגישה, וחשוב לו שהיא תענה על שאלות שמטרידות אותנו ביומיום. את השאלות האלו הוא קושר לערכים בסיסיים  בנושאים שפחות נראים באמנות היום, כמו גאולה, ייאוש ותקווה הוא פרובוקטור ומניפולטור מקצועי, במובן הטוב של המילה, שיודע ללחוץ ביצירותיו על יותר מכפתור אחד הוא אשף העודפות, הגודש והצבע וליצירותיו יש טביעת אצבע שניתן לזהות תוך מבט קצוב,

​

סיכום ומסקנות

המסקנה עליה הגעתי בעקבות סקירת הספרות היא שאכן לצבע יש משמעות רבה בעברת מסר ואו אמירה מסוימת. צבע מידע ומרגש אותנו, הצבע עוזר לבטא את רגשותינו ואישיותנו ללא צורך במילים, הצבעים יכולים להביע רבות על אישיותך וסגנונך הצילומי. בעוד צבע זהו דבר אישי ואינדיבידואלי הגורם לכל אחד זיכרונות משלו ורגשות שונים. שפת הצבע היא אוניברסלית וניתן בעזרתה לשלוט ולשנות מצבי רוח, רגשות ותחושת שכמעט כל אחד מזדהה ומזהה אותן, בסקירה גיליתי את העולם העשיר של הצבעים ובנוסף כמה משמעות יש לצבעים,למדתי גם על התפתחות הצילום בצבע.